התפתחות אישית, רפואה הוליסטית
החיים כדרך - הדרך לחיים!
דרך למודעות עצמית
מדורי האתר
החלפת גגות רעפים, פינוי אסבסט שירותי טקסט ותסריטאות קלאב הוטל אילת עוצמת הרכות מים חיים
   טאי-צ'י דף הבית   »   טאי-צ'י צ'ואן

מאסטר ניר מלחי על אומנויות לחימה - דף 2

מאסטר ניר מלחי - ראש שיטת "צון נאן" Tsun-Nan בארץ, תלמידו האישי, משנת 1980 ועד היום, של מאסטר וונג פו לאי (ראש שיטת צון-נאן בעולם) .



ספטמבר 2004
תשובות של מאסטר ניר מלחי לשאלות שהופנו אליו דרך הפורום לאמנויות לחימה בתפוז. על בסיס החומר שנשלח אלינו ע"י דוד כפרי, אחד ממנהלי הפורום, תלמיד ותיק בשיטת צון-נאן ובמרכז הישראלי לטאי-צ'י.

הקדמה של דוד כפרי:
השאלות הועברו אל יחיאל-ניר בכתב, אך בגלל עיסוקיו הרבים הוא לא יכול היה להתפנות לענות עליהן מייד. התשובות ניתנו בעל-פה, בסדרת שיחות טלפוניות. על כן, מה שכתוב כאן הוא מה שאני הבנתי, לכן כל אי-הדיוקים ואי-ההבנות שאולי יעלו כתוצאה מהתשובות בהמשך, הם בגללי ועל אחריותי בלבד.
דוד כפרי

הקדמה מאת יחיאל ניר מלחי:
תודה לכולם על העידוד, התמיכה והאיחולים. אני חושש שאני לא מגיע לחצי ממה שנדמה לי שחושבים עלי, אבל אני מסכים שאילו הייתי מגיע לחצי, אולי הייתי אדם גדול... אני מתנצל על הזמן הרב שלקח לי לענות, השתדלתי להגיב כמה שיותר מהר. מאוד שמחתי לפגוש את כולכם מעל גבי הפורום. להתראות ושנה טובה!

=============================================
שאלה:
כראש העמותה הישראלית לקנדו ובודו אני מעוניין יותר בפאן הקנדו שלך. באופן אישי איפה אתה מדרג את הקנדו בשלל האומנויות. האם יש סיכוי שתחזור לפעילות בקנדו (אין לך מוסג כמה צריכים אותך). תודה, רפואה שלמה לך ולכול עם ישראל.

תשובה:
תודה על המחמאות. קנדו, להבנתי, היא אמנות לחימה יפנית טובה וכוללת במועט את המרובה, כלומר במספר מועט של טכניקות כוללת את העיקר באמנויות לחימה, והוא להגיע לנקודה שמעבר לכוח, יכולת תנועה מהמקום ללא הכנה (טלפון), וקריאת היריב (קריאת קרב), והבנה מרחבית של מבנה הקרב. לצערי כרגע נראה שלא אחזור לקנדו.
=============================================
שאלה:
שאלה לגבי לחימה. אתה הגעת לטאי צ'י רק אחרי שעברת בהרבה שיטות "קשות". האם עדיף, מבחינת לחימה או מסיבה אחרת, להתחיל בשיטה קשה כלשהי ורק אח"כ לעבור לטאי צ'י ? אם לא היית עובר בשיטות הקשות לפני שהגעת לטסון נאן מאן פאי, האם היוהו שלך היום היה שונה?
תשובה:
1. שאלה טובה מאוד ומוכרת מאוד. אני לא בטוח שיש תשובה כוללת. יש תאוריה האומרת שעדיף להתחיל בשיטות קשות ולעבור ורכות. לא ידוע לי אם התיאוריה נכונה לכולם, אבל בוודאי שהיא נכונה לחלק מהאנשים.
2. גם זו שאלה טובה ומוכרת. יש סיכוי ניכר שהיה שונה, אין לי מושג אם זה היה מוריד מהאיכות או מוסיף לה. שונה, כן, ולא ברור אם לטובה או לרעה. אולי שווה להזכיר שגם מאסטר וונג פו-לאי וגם גראנדמאסטר וואנג שו-צ'ין לא תרגלו שיטות קשות, ולא חסר דבר בלחימה שלהם.
=============================================
שאלה:
אני רואה מהתיאור הנ"ל שלמדת והתמחית בכמה וכמה תחומי ידע שדורשים שילוב של תרגולת גופנית עם מצב מנטלי והכשרה רוחנית. המקומות המפתחים את התורות הללו במזרח אסיה בונים בדרך כלל מוסדות בהם יכולים התלמידים לחיות את המצב הפנימי הזה באופן יומיומי, וכאשר התלמיד מגיע לדרגות מתקדמות ועוזב את אותו מרכז אשרם מנזר הוא נושא איתו מטען שמלווה אותו ושיכול לעמוד מול לחצי סביבה שאינה כזו כפי שתיארתי. האם לדעתך אדם יכול לעבור את שלבי ההתפתחות הללו כאשר הוא לומד את התורות הללו במסגרת מערבית למשל בישראל בה הוא חי את היממה עם חדשות מקול ישראל, עבודה, משפחה, אוטובוס, חברים, ביטוח לאומי וכו'?

תשובה:
יש במאקרו שתי צורות להתמחות באמנות לחימה. האחת היא לחיות שנים ליד מורה וללמוד במרוכז, והשנייה היא להביא את השיטה אל תוך סדר היום הקיים, ולהשתדל ליישם אותה ואת עקרונותיה בחיי היומיום. שיטה א' קשה מאוד, תובענית מאוד פיזית ונפשית, ומתאימה למספר מועט של אנשים. נהוג להגיד ששיטה כזו מתאימה למי שכוח הרצון שלו מספיק חזק בשביל להחזיק בידו ברזל מלובן מכוח ההחלטה או הרצון. התיאוריה אומרת שמי שילך לשיטה א' ואין לו כוח הרצון הנ"ל, יישבר ויינזק פיזית או נפשית או שניהם.

שיטה ב' מתאימה לרוב האנשים, ודרך לימוד נכון המלווה בתרגול נכון, ובבוא הזמן בהדרכה נכונה (כלומר התלמיד הולך ללמד כחלק מהלימוד שלו), כל זה כמובן מלווה ביישום השיטה ועקרונותיה בחיי היומיום, אין ספק שאפשר להגיע לרמה לא פחות טובה מאשר בשיטה א'.

תוספת:
סליחה על חוסר הנימוס אבל רציתי להתייחס בעצמי לשאלה (שבכל מקרה תענה ע"י ניר): כמו שאני מבינה את הלימוד שנעשה בבי"ס, אין כל בעיה ללמוד את התורות האלה גם תחת הלחצים ה"מערביים", מכמה סיבות. ראשית, אני חושבת שנקודת המוצא ללימוד כזה, אם היא אמיתית, היא תהיה מתוך רצון לשפר את ההתמודדות עם המציאות הקיימת של התלמיד ("חדשות מקול ישראל, עבודה, משפחה, אוטובוס, חברים, ביטוח לאומי וכו'") , בניגוד למוטיבציה שנובעת מאיזו פנטזייה להגיע לרמה מסוימת/ מקום מסוים שאין לו קשר וצורך מיידי עם חייו של התלמיד. הלימוד, מוטב שיהיה ארוג בחייו של התלמיד, כך שישתלב בחייו באופן הדרגתי ומתמיד. קצת כמו בדגם של השיעורים- אנו מתרגלים "פורם", סט של תנועות, דרכו אנחנו מטמיעים בגוף תנועות לחימה משולבים בעקרונות, ומיד אחרי כן, אנחנו מנסים ליישם את מה שלמדנו בתרגול בזוגות. התרגול בזוגות הוא יישום במציאות מעבדתית מהחיים, והחיים הם יישום, או בדיקה מסוג אחר. (במטאפורה- הבדיקה שבתרגול בזוגות היא קצת כמו משל מרוכז, אלגוריה, והחיים הם כסיפור ריאליסטי... אפשר אולי לנחש שקל יותר להבין דברים בדרך המתומצתת של המשל) אפשר לומר, שהמציאות האידיאלית, או הסביבה האידיאלית ללמוד בה אומנות לחימה, היא סביבה הדורשת (מבחינת רמת ההתמודדות) מעט יותר מהיכולת שלנו... (כמו שכאשר אתה מתרגל עם מתאמן מתחיל יותר, אתה מתאים את עצמך מעט, כדי שיתאפשר לו ללמוד מהתרגיל, ולא ישר מנחית עליו את כל מה שאתה יודע) ובאמת, שמעתי עם שיחיאל ניר סיפר ש-ה' לא מעמיד אדם במבחן שאינו יכול לעמוד בו. (ה' הוא אחלה מישהו לתרגל איתו, כנראה) מכיוון אחר מעט, ההסתכלות הסטריאוטיפית כאילו במדינה שלנו ההתמודדויות הן המלחיצות ביותר זו סוג של אשליה. בכל מקום ובכל סיטואציה, יש אינסוף אפשרויות להתמודד עם המציאות הסובבת, ולכן לימוד של אומנות לחימה, אפשרי בכל סביבה. (שמאפשרת כמובן תנאים מינימאליים של שיעורים ואימונים) בד"כ מעצם זה שהאדם הוא אותו אדם, סוג ההתמודדויות שלו בשני מקומות שונים בעולם יהיה דומה. (אותן חולשות טבעיות וגו')

ניר: תשובה יפה!
=============================================
שאלה:
האם אמנויות לחימה יכולות להוות כלי להתקדמות רוחנית ביהדות?

תשובה:
קשה לתת לזה תשובה קצרה וממצה, ולכן: א. אני חושב שלאחר מאמצים ניתן יהיה למצוא קשר כלשהו, אם כי עקיף, בין אמנויות לחימה ליהדות. ב. אמנויות לחימה ככלי להתקדמות רוחנית ייתכנו בצורה עקיפה (מאוד) בלבד. ג. אמנויות לחימה עוסקות בעיקר בגוף, והיהדות עוסקת בעיקר ברוחניות.
=============================================
שאלה:

• Sensei, japanese masters of the art of the sword KENJUTSU have not been to battle since world war 2. Since then such masters have not faced death on a battle field and have not achieved true MUSHIN (no mind) the acceptance of death. When life and death becomes one and both are accepted equally can a Master of Kenjutsu truely achieve Mushin (no mind).In such a case today one can not be a true Master of the sword. The fact that you have faced death many a time face to face during your military service, under the sea and on the land do you think you have achieved 'Mushin' and therefore have achieved higher levels of spirituality then your teachers of kendo and other martial arts have. I saw your classes given at the last seminar of Orchot Lochomim. Your power, movement and spirit was PERFECT. Not just excellent but perfect. MARCO from kendo was right. You have no idea of how much we need you.. • Higher levels of spirituality and technique I meant to say. תשובה:
על פי הבנתי, אין צורך להגיע לקרב אמת או לעמוד פנים אל פנים מול המוות, על מנת לחוות מו שין. אני מאמין שבתוך כל אמנות לחימה טמונים הזרעים להצמיח ממנה את הבנת כלל הרעיונות, היסודות והעקרונות שלה. אחד המורים שלי לקנדו, בשם קמי-יאמה, נלחם בחרב במלחמת העולם השניה (למפקדים היפנים היו חרבות), ומעולם לא אמר שנתרמה לו מכך הבנה משמעותית כלשהי בתחום. בקשר לעצמי, אינני חושב שהתמודדות כלשהי בשדה הקרב עזרה לי להבנות כלשהן (לא כאלה שקשורות לאמנויות לחימה), והייתי מרחיק לכת ואומר שזה בכלל לא גרם לי טובות כלשהן. הייתי מרחיק לכת עוד יותר ואומר שאולי מלחמה לא גרמה מעולם טובה כלשהי למישהו.
אני ממש מודה לך על המחמאות, לא ידעתי שאני שחקן כל כך טוב...
=============================================
שאלה:
כל אדם מגיע לשלב בחייו שבו הוא מחפש עצמו, וכל אדם מגיע לכך בצורות אחרות. אחד מקים אוהל במדבר וחי שם שנים, אחד קובר עצמו בספרי חוכמה עתיקים, אחד מנסה לטעום מכל מה שלדעתו החיים מציעים. האם החזרה שלך בתשובה קשורה לחיפוש העצמי? האם גם התעסקותך, ניתן לאמר הדתית, עם אומנויות לחימה גם היו חלק מחיפוש עצמי? או שמה היה זה אך דבר שעניין אותך ולכן רדפת אחריו? ולשאלתי האחרונה: האם ההתעסקות בדברים הרוחניים הללו הביאו גם להתעסקותך עם הנזקקים? או שהיה זה דבר נפרד?

תשובה:
.א גם אני הייתי רוצה לחשוב כמוך, שבאמת כל אדם מגיע בשלב כלשהו לצורך לחקור ולהבין את עצמו ואת מהותו.
ב. החזרה שלי בתשובה לא קשורה לחיפוש עצמי; לא הספקתי לחפש את עצמי, מצאתי את זה (יהדות) מונח במקרה, על הדרך.
ג. ההתעסקות שלי עם אמנויות לחימה התחילה בילדות המוקדמת, כמו שאני מבין היום, מתוך צורך בהתמודדות ומתוך צורך לפרוק אלימות ללא אלימות.
ד. התעסקות עם נזקקים היא בהחלט תוצאה של היהדות – יש ציווי ביהדות לצדקה ולחסד.
=============================================
שאלה:
אפשר לקבוע שהחשיבה המתימטית, החשיבה שנמצאת בבסיס התפתחות העולם והטכנולוגיה, היא חשיבה ישרה. 1 + 1 = 2, ומה שמדיד הוא מה שבטוח שקיים. כל המכשירים הטכנולוגיים, מבוססים על הישר.

החשיבה שנמצאת בפילוסופיה ה'סינית', היא חשיבת קווים עגולים. העולם אינו ישר זוויתי, והחשיבה האנליטית היא חלק קטן מיכולותיו של האדם. אי אפשר תמיד למצוא הסבר שבאמת יכיל את המוסבר. המחשבה לא תמיד מכילה את המעשה.

במסגרת העיסוק בטאי צ'י, כלומר בעשיה ממשית שעובדת הרבה דרך בינת האדם ולא רק דרך חכמתו מחד, אבל מאידך היא כבר שווקה להמונים ואפשר גם בעזרת הפיזיקה לנתח אותה בצורה כלשהי, איך הקונפליקט הזה, ישר או עגול, בא לידי ישוב, לידי דעת ומכלול?

במה תרמה היהדות לדעת שכזו, להשקפה שמכילה את הישר ואת העגול בהרמוניה?

תשובה:
כמו כולם, אני מסכים עם דרך החשיבה הניוטונית, שניתן ע"י מתמטיקה לתאר את העולם. עם זאת, כמובן שקיימות שיטות מחשבה מדעיות, שאינן בהכרח "חשיבה בקו ישר", כמו תורת הסוגים הלוגים, תורת היחסות הכללית, קוואנטים, ועוד הרבה. דרך החשיבה וההבנה המדעית רוצה להסביר את המציאות בעזרת כמה שפחות כללים. החשיבה וההבנה של הפילוסופיה הסינית לא מקמצת בכללים מצד אחד, מצד שני איננה מחפשת הבנה מדעית אלא הבנה הנהגתית, כלומר איך מונהג העולם. ממילא תדע איזו דרך לבחור, על-מנת להתנהג במה שפחות מאמץ. במלים אחרות, הבנה כזו של שיטות ההנהגה בעולם תאפשר לנו לנהוג בהתאם, על מנת ללכת בדרך (טאו) שתאפשר לנו להגיע למטרתנו במינימום מאמץ. פילוסופיה זו מגדירה את עצמה כ"הרשת ללא טווה", כלומר הבנת ההנהגה או החוקים הטבועים במהות הרשת, כלומר העולם, ללא קשר לטווה, שהוא המנהיג (הבורא). לפי הבנתי, אי אפשר להגיד שהחשיבה המדעית או הסינית מתייחסים לקווים או למעגלים. יש התייחסות לכלל הדברים, כל שיטה בדרכה.

הטאי-צ'י צ'ואן, כאמנות לחימה, מסביר או מתאר את עצמו ע"י מעגלים, אבל כדי להבין זאת צריך להתאמן, וכמובן שחלק גדול מהתרגול מתבצע דווקא בקווים ישרים. ממילא אין קונפליקט.

ללא קשר ישיר למה שנאמר עד כאן, היהדות, להבנתי, מסבירה את העולם בדרכה, בדרך הממצה והכוללת ביותר האפשרית, הכל בכפוף לכללים שהבורא טבע בעולם ובאדם, הכל בכפוף ל"הוראות השימוש" שהבורא נתן לנו על מנת להגביר את ההבנה בכללים אלה.
=============================================
שאלה:
לא מזמן שוחחתי עם ידיד, ובעיקר עסקנו בתהליך שנוצר עקב המעבר ההמוני של יהודים לארץ ישראל. כבר בתקופת התלמוד, היתה האבחנה בין התורה של ארץ ישראל, תורה של אהבה ושלום, ובין התורה של בבל, שכחרבות במלחמה היא. והנה, מאות רבות של שנים, היה העם היהודי בגולה, ותורתו היתה תורת חוץ לארץ. בהרבה מקומות מרחיבים על ההשגות הגדולות שבאות לאותו תלמיד חכם שעולה ארצה ומחונן עפרה, שזוכה לתורת ארץ ישראל. אבל זכו לזאת יחידי סגולה, והרוב נותרו בהכרח בתורת ארצות הטומאה.

ועכשיו, פתאם נוצר מצב, שאנחנו בארץ ישראל. לכאורא היינו צריכים להגיע להשגות נשגבות. לכאורא היתה צריכה להיות תורה חדשה לגמרי, עוד לפני "לעתיד לבא", מעצם השהיה בארץ אשר עיני ה' בה מראשית השנה ועד אחרית השנה. ועל פני השטח, לא היה שום שינוי. לומדים גמרא בדיוק כמו שלמדו בכל מאות השנים של הגלות, ואף בדרגה נמוכה הרבה יותר. ארץ ישראל משפיעה. זה בטוח. אבל על פניו, לא רואים את ההשפעה.

ידוע הסיפור על הכפרי הפשוט והעם הארץ, שלא ידע לסדר לעצמו את התפילה, ולכן היה הולך לרב שבירושלים, כל שבוע שיסדר לו את התפילות לכל אחד מימות השבוע. פעם אחת הגיע לירושלים, ובאותו יום גזרו תענית מפני הגשמים, והיהודי הכפרי כמובן לא ידע מכלום, ורק מגיע לירושלים ורואה חנויות סגורות ומתחיל למרוט את שערותיו ולבכות על שהוא חילל שבת, שהרי בוודאי שבת היום אם החנויות סגורות. והסביר לו הרב, שתענית היום מפני הגשמים, ולכן שביתת המלאכה. תמה הכפרי: אם צריך גשם צמים?! אמר לו הרב: וכי מה אתה עושה. ויצא הכפרי החוצה, הביט לשמים ואמר "אבא אבא, בניך צריכים גשם", ומייד נתקשרו שמים בעבים ומטר ירד להרוות את הארץ.

את ארץ ישראל הזאת, הארץ שבה אין דרך הטבע כלל, הארץ שנמצאת באור הפנים, שההשגחה הפרטית בה בשלימות, לכאורא לא רואים כמעט במציאות החיים היהודיים בה, כיום. עבודת ה' שבארץ ישראל צריכה להיות דבר אחר לגמרי. התורה צריכה להיות תורה לשמה. הכל דבר אחר לגמרי, בדרגה אחרת לגמרי.

והנה, רואים שהרבה מאלה שלא הצליחו ללכת בתלם, גילו את התורה הזו של ארץ ישראל. הרבה שמסתובבים בהרים, התחברו לכך שכאן בארץ רוח הקודש היא דבר שגם איש פשוט יכול לראות את אפס קצה. עד כמה אתה רואה את הטאי צ'י, את פילוסופיות המזרח שלמעשה מקורן מהסטרא אחרא, באות לעורר יהודים לגלות את האוצר שיש להם מתחת רגליהם? להתחבר לארץ ישראל? להרגיש אותה?"

תשובה:
להבנתי, שיטות ותורות המזרח לסוגיהן לא יכולות לקרב ליהדות. אם יש יהודים שחוזרים בתשובה בעקבות עיסוק בשיטות כאלו, הייתי אומר שזה למרות העיסוק הזה ולא בזכותו. אגב, פילוסופיות המזרח אין מקורן בסיטרא אחרא, אלא רק תורות/דתות מסויימות. פילוסופיות הן שיטות הבנה, חשיבה ותרגול, בהן אפשר לכלול אמנויות לחימה, אמנויות טיפול, ועוד. אותן תורות בודדות שמקורן מהסיטרא אחרא, הן בודדות, ומוגדרות (אין צורך לפרט), ואין ביניהן אמנויות לחימה ו/או אמנויות טיפול, ככל הידוע לי.
=============================================
שאלה:
אני מתאמן כבר כמה שנים בבודו טאי ג'יטסו ,טילתי במזרח והייתי דתי עד לא מזמן אז עולם אומניות הלחימה וגם העולם הרוחני מדבר אלי הרבה. אז אם או בלי קשר רציתי לדעת :
אילו קרבות אתה מנהל עם עצמך והאם אתה חושב שאתה מצליח בהם.
רק על השאלה עצמה אפשר לשבת זמן רב. אפשר לערב מילים ולנסח את השאלה עם מילים כמו "נלחם" "לוחם" "נאבק" "מנצח" וכדומה... כוונתי היא בין העולמות האישיים ועולמות אומניות הלחימה והתקשורת והמגע בינהם. אשמח לשמוע גם אם ואיך השאלה שלי (אם בכלל) מדברת אליך.

תשובה:
יש שלושה סוגי קרבות: קרב א': השוטף – מלחמה נגד חוסר התפקוד הפיזי, כאבים, דברים שנופלים מהידיים, דברים "קטנים" כאלה. אלה קרבות של כל הזמן. קרב ב': נפילות, גם ברמת "נפילת אנרגיה" (deficiency), וגם ברמת נפילות פיזיות ברמות שונות של חוסר תפקוד, כמו שקרה במפגש במרכז הישראלי לטאי-צ'י. זה ברמה של "לפעמים". קרב ג': המלחמה השלישית היא בתקופות של הטיפולים, שזה ברמה של עוד יותר "לפעמים". כל אחד מסוגי הקרבות הנ"ל גורר את צורת הלחימה המתאימה לו, בקשיים הפיזיים, בתסכולים, בכאבים.
תודה על ההתעניינות, ואני מקווה שלא יצא לך לחוות את זה. Don’t do it at home…
=============================================
שאלה:
האם אתה מאמין ב"צי" וביכולת של תרגולות מסויימות להשפיע על בריאותם של איברים פנימיים?

תשובה:
תחת ההנחה שמי שאומר צ'י מתכוון למה שאני מתכוון, אני בהחלט מאמין בזה. תרגילים מסוימים בהחלט יכולים להשפיע על איברים מסוימים.
=============================================
שאלה:
אני עד לא מזמן תרגלתי טאי צ'י צ'ואן אבל הפסקתי כי אין לי מרחב להתאמן והאמת היא שאני גם עייף מהדרך שעשיתי עד היום.
התברר שאתה סובל ממחלת סרטן למרות הידיעות הפילוסופיות על הבריאות הפיזית הכפופה לבריאות הנפשית, הבנתי שאתה גם רב. השאלה שלי איך אתה מתמודד עם האמונה באלוהים ביחס למחלה שכנראה בשלבים מתקדמים... איך אתה ממשיך להאמין באלוהים ובוא זמנית לקבל את גורל החיים שלך, מבלי שזה יפגע לך באמונה או שאתה פשוט מקבל את העובדה שאתה דועך......

אני אישית לא פוחד מהמוות.....וכבר היו לי חוויות אסטרליות ואני מאוד בקיא בתחום לצערי....בכל מקרה אני חושב שממה שקראתי עליך עושה רושם שאתה אחלה בן אדם...בניגוד אליך אני עדין בקונפליקט עם אלוהים שברא את העולם בצורה הזאתי..יש הרבה סבל וכאב בעולם הזה שכשמו כן הוא "עול" אני מבין את התיקונים.....אבל אני חושב שאם אלוהים היה גדול באמת....לא היה כל כך הרבה סבל וכאב בעולם.....ואני יודע שיש לרע בעולם תפקיד חשוב מאוד בלימודים שאנחנו עורכים כאן....אני לא מתכוון לערער לך את האמונה ואני בטוח שדרך מדיטציות השגת את הראיה הצלולה. בכל מקרה פשוט אלוהים מעצבן אותי, אני מאחל לך שלא תדע סבל ושגופך יקבל בריאות ואם לא בריאות שהמוות יהיה מהיר קצר ונטול סבל....שיהיה לך אומץ לעבור את כל התהליכים ושתתקבל בברכה לעולמות העליונים..... מאוד מקווה שאתה לא כועס על הדרך הבוטה שאני מציג דברים והלוואי והיה לי את היכולת לבוא ללמוד אצלך טאי צ'י וקונג פו....כנראה שהחלום שלי יצטרך להתעכב.......שתגיע להארה אמן

תשובה:
אני מאמין, שכל מה שיכול להחליש אותנו, יכול גם לחזק. פשוט תלוי מה עושים איתו. אני מאמין שכוחות הנפש יותר חזקים מכוחות הגוף. אני לא דועך, אולי הגוף שלי דועך.

סיפור: נזיר זן נשאל: אתם הרי אומרים שאין הבדל בין חיים למוות. אם כך, למה אתה חי? ענה הנזיר: כיוון שאין הבדל בין חיים למוות.

אני אישית, לא מאמין בתשובות כאלה, לי יש סיבה טובה להלחם על החיים, ואפילו אם הסיבה היחידה היא להילחם כדי לנצח.

מקווה שעניתי על כל תהיותך.
=============================================
שאלה:

• Sensei Master Nir Malchi. How many years were you in Japan,and other Far Eastern countries? During that time what is your impression about the knowledge that the peoples from these countries have about the jews and about 'The State of Israel'? What sort of knowledge do the religious or Spiritual leaders (clergy men) of these countries have about the jewish religion and what opinions do they have about "US"..and in particular about the Martial Artists that come to Japan(Far East) from Israel? Thank You

תשובה:
הייתי בחו"ל כתשע שנים ברוטו. מאחר והייתי בעיקר ביפן אני יודע לענות בעיקר על יפן, אבל אני חושד שהמצב דומה גם בקוריאה ובסין. היפנים יודעים על ישראל מה שיש בחדשות, ובאופן כללי הם מעריצים כוח כך שיש אהדה מסוימת (למדינה, לא ליהודים). על היהדות לא יודעים כמעט כלום, חוץ ממתעניינים בודדים. היפנים נקראים בעיני עצמם מו שין ג'ין - אנשים חסרי אמונה, או דת. היפנים המאמינים, לא מעמיקים בתחום; קיימים בודדים המעמיקים באמת. במאקרו אין התייחסות ליהדות, אבל קיים סיכוי טוב שאם יבוא יהודי ללמוד דת או תורה כלשהי ביפן, ויזדהה כיהודי, ישתדלו לשלוח אותו חזרה ללמוד את הדת שלו; יש לך את שלך, קח את שלך.

לגבי היחס לאמני לחימה ישראלים, גם בלחימה, גם בספורט לחימה וגם באמנויות לחימה, נראה לי שהם יעריכו את מי שטוב, ללא קשר לדת, מין ולאום.
=============================================
שאלה:
1. רפואה שלמה, תרגיש טוב, פיזית ונפשית ואני מקווה שתחלים באופן מלא.
2. למה חזרת בתשובה? איזה חסרים היו לך ואיך הם התמלאו?
3. האם יש לך תרגולות יומיות/תקופתיות לחיזוק/העצמת הנפש מתוך אמנות הלחימה, אם כן אודה לך אם תפרט. ועוד פעם תרגיש טוב ותנוח כמה שצריך, תחשוב על עצמך. תודה.

תשובה:
דבר ראשון, תודה. חזרתי בתשובה כי הייתי קצת בענייני דת בילדותי, זכיתי קצת לטעום את זה, וכשגיליתי את זה מונח על אם הדרך החלטתי להרים את המציאה, זה נראה לי פשוט דרך חיים נכונה. לא ידוע לי שהיו לי חוסרים כלשהם, ולכן, בהנחה שהיו, הם עדין ישנם. מתוך אמנות הלחימה – השיטה הטובה ביותר שאני מכיר לחיזוק האישיות היא להתאמן מסודר ויומי; האימון עצמו הוא מעין שריר של האישיות, ולכן מחזק את האישיות, וזאת כמובן מעבר לדברים האחרים שהוא נותן.
=============================================
שאלה:

Does it matter that you are a jew? same question about mushin/munen muso/flow - does it matter that u have halacha as guide? (but maybe for you, halacha is something else)
Same question, about timing When replacing an intuitive sense of timing (based on receptiveness) with a systemized plan of timing (based on will and design), is it still possible (or even desirable) to be void?

תשובה:
לשאלתך הראשונה נראה לי שאין שום הבדל אם אדם הוא יהודי או גוי לעצם הענין. לגבי טיימינג, כן, זה עדין אפשרי; יתכנו מצבי אמת שהם "כבדים מדי" ביחס לרמה האישית שלך, אבל עקרונית ריקנות המחשבה היא דבר שניתן לשלוט בו בכל מצב, ואינה קשורה לדרך התרגול.
=============================================
שאלה:
1. אתה יכול לתאר בכמה מילים את הפגישה הראשונה שלך עם מאסטר וונג פו לאי או את הרגע שבו התחוור לך ש'זהו זה, זה צריך להיות המורה שלי לכך וכך השנים הבאות'..?

2. מראיונות קודמים איתך אני מבין שההחלטה לכיוון האמנויות הרכות לא קרתה ברגע אחד אלא כתהליך שנמשך כמה זמן.. האם זה נכון? האם אתה יכול לתאר בכמה מילים את התהליך הזה?

3. מה גרם לך לבחור באמנות רכה/פנימית סינית ולא למשל יפנית, אני שואל בגלל שידוע לי ששהית כבר כמה שנים טובות ביפן לפני המעבר לטאיוון, כך שאני מניח שיש תשובה טובה ומעניינת...

4. איך נראה שבוע אימונים טיפוסי שלך בטאיוון? מאחר ואני מבין שבטאי-צ'י עיקר התרגול הוא יחידני, האם היית מקבל חומר להתאמן עליו וחוזר אחר יומיים לקבל פידבאק או שהאימון התרחש יום-יום תחת עינו הפקוחה של מורה?

5. האם דרך האימון שלך כמי שבא עם ניסיון רב באמנויות קשות הייתה שונה משל מתחיל, האם היו דגשים שונים, האם היו הרגלים ודגשים שהיית צריך 'to unlearn'? האם היית ממליץ או לא ממליץ על מסלול לימוד כזה (או שזה לא משנה)

6. אם היית צריך לתת עיצה אחת או דגש אחד למתרגל טאי-צ'י (מכל סוג או שיטה, או למתרגל של המרכז, לא משנה) מה היא הייתה??

תודה רבה על ההזדמנות הזו לשאול אותך שאלות. והמון איחולי החלמה והצלחה - באמת ומכל הלב!

תשובה:
1. פגשתי ביפן תלמיד אחר של מאסטר וואנג שו-צ'ין והתחלתי ללמוד אצלו, בשנת 79 או 80. אחרי חודשיים-שלושה פגשתי אצלו בבית את מאסטר וונג פו-לאי בחברת עוד כמה אנשים, שמביניהם הוא האחרון שהייתי מזהה כ"ה"מורה. הוא נראה פשוט, רגיל, אפור. שלושה אירועים אירעו לי איתו באותו יום:
א', הוא אמר שאין טעם ללכת לפארק (יויוגי קואן) לצפות במתאמני אמנויות לחימה סיניות, כי הם לא יהיו שם. הלכנו בכל זאת כי הם תמיד שם – אבל הם באמת לא היו שם.
ב', הלכנו כעשרה אנשים ביחד, הסתובבנו כל היום והייתי צמא מאוד; הוא הוציא מהתיק פחית שתיה מהסוג היחיד שמותר לי לשתות (ביפן, מסיבות כשרות), חיפש אותי מבין כולם, נתן לי והמשיך ללכת.
ג', לקראת הפרידה ממנו באותו יום ביקשתי ממנו הדגמה. הוא סרב אבל מישהו אחר שהיה איתו הסכים, ונתן לי באזור הכתף מכה (בסגנון press), שהשאירה אותי עם תחושה של זרם חשמלי; עמדתי כעשר שניות בחוסר תפקוד מוחלט. כאמור, שלושה אירועים אלה היו ביום הפגישה הראשון. לאורך כל יום זה, הוא התנהג ב"חוסר-התבלטות בולט". החלטתי להיצמד אליו. זה היה קשה מאוד מכיוון שהוא היה מורה קשוח מאוד. לא היה רגע אחד מסוים שבו התחוור לי שזה האיש, זו היתה מציאות שארכה כשנתיים.

2. ההחלטה לכיוון האמנויות הרכות לא קרתה ברגע אחד אלא בתהליך שנמשך כשנה. באתי מאמנויות הלחימה הקשות ביותר, אהבתי את האתגר שבלחימה וכנראה שבאופן אישי גם הייתי אלים מאוד. הגעתי ליפן לחפש אמנויות לחימה באותו כיוון, אבל הסבירו לי בבתי הספר האורתודוכסיים שכדי להיות חזק צריך לשחרר את הגוף. כדי להיות חזק צריך להשתחרר? מוזר! איך הבנתי שזה נכון? ראיתי בבתי-הספר את המורים הזקנים, את המהירות והעוצמה שלהם, שלא בנויים כלל על שרירים אלא על עקרונות אחרים. כדרך לשחרור בחרתי את הטאי-צ'י, ובאמת לקח כשנה עד שגיליתי דרך המציאות שזה בעצמו כוכב מספיק גדול, שלא צריך דברים אחרים, ושלמעשה אני נשאב לשם לאט-לאט, ובאותו קצב נוטש את השיטות הקשות. מאז אני עדין מנסה להשתחרר.

3. לא עברתי מעולם לטאיוואן, מקום המגורים שלי היה יפן. הנסיעות לטאייוואן היו אחרי מאסטר וונג. הוא היה על הקו יפן-טאייוואן, ואני איתו. בחרתי טאי-צ'י כי הייתי בתקופה של חיפושים ומכל השיטות שחיפשתי לא ראיתי משהו שהשתווה לטאי-צ'י מבחינת היכולת לשחרר את הגוף ולהשתמש בכל הגוף כיחידה אחת.

4. הביקורים שלי בטאיוואן היו קצרים, עד חודש. משהו כמו 17-18 שעות אימונים ביום, לפעמים עד 2-3 בלילה, עם הפסקות קצרות. לגבי שבוע האימונים הקבוע, ביפן, שם היה צריך גם לעבוד ולהיכנס למסגרות נוספות, יום אימונים שם היה כ-7-8 שעות. בטאי-צ'י כפי שלמדתי, שהוא אמנות לחימה, קשה לומר שהאימון יחידני, כיוון שיש גם לחימה, בכל מקרה התשובה היא ביניים: היתה תכנית-אימונים פרטית שאפשרה לי לעכל את ה"ביסים" הגדולים האלה, וגם להיות תחת עינו הפקוחה של המורה.

5. כמי שבא עם נסיון משיטות אחרות, באתי עם כוס מלאה אותה יש לרוקן. זה משפיע על צורת האימון, ועושה את ה"מתחילוּת" של המתחיל ארוכה יותר. בהחלט היו הרגלים ודגשים שהייתי צריך to unlearn, קשה לרוקן כוסות. ככלל לא הייתי ממליץ על מסלול כזה, אבל ייתכנו מקרים פרטיים שבהם אולי הייתי ממליץ על מסלול דומה.

6. מאוד תלוי מהי מטרת המתרגל. אם מטרתו אמנות לחימה, ההמלצה שלי תהיה: א': לוודא שהמורה ממשיך של שיטה, דרך או מסלול ברור באמנויות לחימה, כלומר שהחכמה שהוא מלמד היא לא של עצמו, אלא של דורות רבים לפניו. ב': יש לראות שהמורה יודע להפעיל את השיטה כלחימה. ג': לרוקן את הכוס, ללמוד להקשיב, להיכנס לרצף של תרגול יומי.

תודה על השאלות ועל האיחולים.
=============================================
שאלה:
אתה נוהג לתאר את שירותך הצבאי ואת עבודותיך בשירותי הביטחון למינהם כתקופה בה פעלת באופן לא נאמן לעצמך- ניסית להיות "חייל גיבור", באופן שיתאם את ערכי "למות בעד ארצנו", אליהם חונכת בקיבוס. במבט לאחור- עד כמה יחסך הכללי לערכים ציוניים הוּטה מהזיכרון הזה של עצמך מאותה תקופה, בה עשית דברים מתוך לחצים חברתיים ופחות מתוך בחירה? (-אם הבנתי נכון) האם נראה לך שלו נתקלת בערכים הציוניים לאחר שהיית עובר את התפניות האישיותיות שעברת במזרח היה יחסך אליהם ואל המדינה שונה? (בין השאר, משום שהם היו מקבלים פרופורציות מתאימות יותר- מערך בלעדי, לערך נלווה, לצד האמונה, נגיד)

תשובה:
נראה לי שהבסיס לשאלה לא לגמרי מדויק ולכן גם השאלה לא לגמרי מדויקת. קשה מאוד לענות על השאלה מה היה אילו. אני עדין חושב שאני אוהב את המדינה, אוהב להיות בה, יש לי חברים בה, נלחמתי עליה, חברים שלי מתו בשבילה. נכון שהיום יש לי בספירת המלאי נתונים שלא היו לי בזמנו, ועדין קשה לענות על השאלה מה היה אילו היו לי אז אותם הנתונים. זו תשובה כללית.
=============================================
שאלה:
1. (לפעמים אני יוצא משיעור בתחושה של החמצה, שלא הייתי מרוכז מספיק בשביל לקלוט את כל מה שניתן באותו שיעור). איך תלמיד יכול "לרוקן את הכוס" שלו? האם יש משהו שאפשר לעשות, לפני שיעור או לא לפני שיעור, או שההקפדה על הכללים והאימון בבית מספיקים?
2. אם אדם חשב בעבר שיש לו בעיה מסויימת, ואחר כך טוען שאין לו את אותה בעיה, ואנחנו לא מצליחים להבין אם זו דרך ההתמודדות שלו עם הבעיה הזו, או שהבעיה נפתרה, או שהיא מעולם לא היתה קיימת... האם עלינו לזנוח את הנושא, או לנסות בכל זאת לנסות לעזור כמיטב הבנתינו?

תשובה:
1. סיפור: בתקופה שהייתי מתקן אופנועים ישנים (בתור תחביב של ילדים), היה לפעמים יוצא שלפי כל הנתונים זה צריך לעבוד, אבל בפועל זה לא מניע. במצב כזה, הייתי רותם את האופנוע לכלי רכב, וגורר. כך, בסופו של דבר הוא היה מניע. המטאפורה: אין דבר העומד בפני הרצף. רצף באימון גורם בסופו של דבר לכל התוצאות "להניע".

2. א', עם השאלה הזו הפסיכולוגים מתלבטים. ב', אני מניח שמאחורי השאלה הכללית קיימת שאלה פרטית, ואם כן, יהיה צורך לחזור ולשאול אותה באופן פרטי. ג', כתשובה כללית, לכאורה אין שום צורך לעסוק בבעיה שאינה קיימת. יש להמשיך הלאה בעקבות הרצף שיוצר בניה.
=============================================
שאלה:
1. בראיונות אתך, אתה מדבר הרבה על עבודה על המידות. תוכל להסביר על מה מדובר, למי שאינו דתי?
2. בתרגול אמנות לחימה, יש צורך להתמודד עם קושי פיזי, כאב, פחד, חוסר-סבלנות ועוד; ויש גם צורך להתמודד עם האנשים שאדם פוגש בלימודים, המורה, החברים ללימוד, והתלמידים. האם אין בלימוד זה עבודה על המידות?
3. למה בכלל כדאי לעבוד על המידות, למי שאינו רואה עצמו דתי?

תשובה:
1. הקטה היא מסגרת פיזית, שבה יש להתכופף למסגרת נתונה. יש לעשות דברים כמו שהורו לך ולא כמו שאתה חושב; דבר זה מוביל למקום נתון אליו כיוונה הקטה. יש צורך גם בקטה נפשית: מסגרת נתונה לאישיות (לא לגוף), כמו טוב-רע, אסור-מותר, נימוסים, הנהגות מסויימות... שיובילו את האישיות לכיוון מסוים. קטה היא תבנית, מסגרת – כלי שנותן צורה. גם האישיות, כמו הגוף, יכולה לקבל צורה. אין צורך להיות דתי בשביל להתמודד עם האישיות על-מנת לבנות אותה.

2. כן, יש בלימוד כזה משום עבודה על המידות, בתנאי שהמידות ידועות – כלומר לא אתה ממציא לעצמך מהן מידות, אלא מכופף את עצמך לתוך מסגרת מידות (קטה) נתונה: לא להתעצל, לא לשקר...

לדתי וגם לשאינו דתי יש אישיות, ויש טעם וצורך לבנות אותה, לחזק אותה, לגדל אותה. לשאוף תמיד להיות היום יותר מאתמול, מחר יותר מהיום, גם באישיות, ולא רק בטכניקות.
=============================================
שאלה:
האם עיסוק באומנויות לחימה בכלל ויוגה בפרט נוגד איזושהיא הלכה או תקנה ע"פ היהדות ? האם ע"פ היהדות יש איזשהוא איסור לעסוק באומנויות לחימה ? ביוגה ? תודה רבה בריאות ואריכות ימים !

תשובה:
אמנויות לחימה ככלל, יהיה קשה לאסור את העיסוק בהן מטעמי ניגוד. יש מספר מורים (לא אמנויות) המוסיפים נופך לשיטה אותה הם מלמדים, שאינו קשור לשיטה, וראוי לבדיקה. ביוגה, ככלל, קשה מאוד לאסור את התרגול מטעמי ניגוד, יש מספר שיטות ספציפיות שאותן יהיה קשה להתיר, מטעמי ניגוד. ככל הידוע לי, היוגה המתורגלת בארץ כשרה, מלבד שיטה ספציפית אחת, המתורגלת במקום ספציפי אחד.
=============================================
שאלה:
עד כמה חשובה הבנת היוהו לביצוע נכון של הקטה?

תשובה:
למתחילים כמעט שלא, למתקדמים חשובה למדי, מעבר לשלב מסוים – חיוני.



לראש הדף


   טאי-צ'י החיים כדרך   »   טאי-צ'י צ'ואן   »   ניצן מיכאלי - אומנות ההגנה מעצמי

טאי-צ'י צ'ואן

 אומנויות לחימה אחרות
Russian

Facebook
derech.net@gmail.com       08-8596831     
בנייה וקידום האתר    BinyaNet SEO - קידום אתרים באינטרנט     כל הזכויות שמורות
Valid HTML 4.01 Transitional